רש"ש על בבא קמא ל״ה

1 רש"י במשנה ד"ה בסלע נתחכך כו'. משמע דאלו מחמת שהיה נרדף משורו נס ונכשל ולקה ע"י זה בסלע היה חייב אבל הנ"י בשם הרמ"ה כ' דזה לא הויא אלא גרמא ופטור. והתוי"ט ל"ד בהעתיקו דבריו על פי' הרע"ב שהוא כלשון רש"י:

2 רש"י ד"ה היו שנים ושלשתן של ג' בנ"א. ולשון הרע"ב שני שורים של ב' בנ"א רודפים אחר שור של אדם אחד והוא מלשון רש"י לעיל יג ב ואולי צ"ל של אדם אחר ברי"ש:

3 במשנה היה אחד גדול כו' המע"ה. בתוי"ט ומיהו באחד תם כו' דהא מודה בקנס פטור תמוה דהא כ' לעיל בד"ה היו בשם הנ"י דמיירי בדאיכא סהדי כו' וגדולה מזו עי' לקמן בר"פ הפרה במהרש"א בתד"ה דאפילו ועוד תימה דע"כ כולה מתניתין באחד תם או שניהם תמין מיתוקמא דאל"כ מאי נ"מ כדלקמן בגמרא לו:

4 תד"ה דקתני ז"א לא כי לפנינו בד"ה ממאי, ועי' מה שצוין בזה על הגליון שאין הבעל רגיל לידע. והתוי"ט בא שם בזרוע דמהיכא ידע ועוד למה כנסה ולכאורה י"ל דטוען דאחר שכנסה נודע לו מפי עדים והלכו להם למדה"י או שמתו. ועי' בחו"מ סי' ע"ה סכ"ג ברמ"א ועי' ב"ב קלה פלוגתת רבא ואביי באומר זה אחי דלרבא מיקרי ברי אף דטוען ע"פ קרוב אולם שם מיירי דהקרוב לפנינו. ועי' ש"ך שם סקפ"ב מה שהביא בשם רבינו שמחה שבמרדכי ותימה עליו שלא הביא ראיה לדבריו מהא דרבא. ומש"כ התור"ע בפ"ז דכתובות אות ע"ד דלא קי"ל כרבא בזה ל"י מהיכא פסיקא ליה: